על דכאון, פחד ומצב רוח 

על דכאון, פחד ומצב רוח:
מאת אהרון לב הארי

אל יאוש חוזר ואומר הרבי נחמן מאומן והוא יודע על מה הוא מדבר. יש תהום והיא שחורה ועמוקה. כאשר אדם נקלע אליה הוא מאבד את עצמו לדעת, וזה הגיוני ומובן. אבל היאוש נמצא באמונה - אמונה שחסרה, מין נסיון לבדוק את האדם עד כמה הוא יכול לרדת ומתי הוא חושב לעלות. בכל ירידה ישנה גם עליה. צריך רק לקוות לטוב.
בין לבין נדרש האדם לרכוש כלים, שכן בעיות הנפש הם מרובות ובעיקר נובעות מדברים שאינם מסתדרים. יש לאדם חלומות ואלו לא הולכים אחר המציאות. בחלום הוא שולט במצב, במציאות המצב שולט בו. טוב שהחלומות לא מתקיימים אחרת גם הרעים היו עולים על האדם.
אדם לוקח כדור במקרה אחד ושני הולך לישון ולא רוצה לקום. קוראים למצב 'שיתוק מרצון'. לא כולם זוכים בלוטו פעמיים ולא כולם מסוגלים להתמודד עם מועקות או מצבים שיש בהם לחץ. נדרש האדם למצוא פורקן, לגנוב איזו שעה של נחת תוך כדי. אולי פעילות ספורטיבית, אולי קריאה של איזה ספר טוב, אולי סתם לשבת על חוף הים ולצרוח לאלהים. ואולי כדאי שיקח האדם את עצמו וינסה לעבור לאומנות - משהו שקשור בציור או פיסול. גם אם אינך מתאים לפי הגדרתך לאומן עדין כדאי לך לנסות זאת.

מתוך הספר "התובנות היקרות בעולם":
נאמר שאני רואה ואינו נראה.
הייתי יושב באוטובוס מאחורי מישהו ומחטיף לו. הלה שקיבל כאפות מסתובב בתגובה שאינה משתמעת לשתי פנים ומתחיל להחזיר לזה שמאחוריו. זו ההנחה שלו, שזה היושב מאחוריו הוא האשם במצבו.
קחו את תמונת המצב הזו ושימו אותה בקשר בין בני זוג, או בכל ענין רגשי טעון.
אתם מבינים - הורדתי את האשמה מהאחד והלבשתי על השני את האשמה.
במקרה של החיים, האשמה היא של האדם מסיבות מסויימות והתשלום עומד לפתחו. והלה אינו מבין את רוע הגזירה שנפלה עליו כמו שאינו מבין את פשר זכייתו בפרס הראשון.

אם הבנתם את הנאמר ותלמדו להגדיל את הכלי עליו אתם שוכנים, הרי זכינו כולנו.

ידע האדם להוסיף לו דעת עליונים, ידע להקשיב לרחשי ליבו ושל הסובב אותו. ידע להתעלות מעל עצמו וכאביו, ידע לראות את הסובב ולא רק את עצמו, ידע לחלק את ברכתו עם אחרים, ידע שיש כח על שאינו בתחום ראיתו או הבנתו.
אם יבחין האדם וידע להעריך את קיומו וזכותו עלי אדמות יטיב עם ברכת המקום ויצליח.

אם החיים היו תלויים באדם הוא לעולם לא היה חולה.
אם החיים היו תלויים ברוב טובו היה שפע במקום.
אם החיים היו תלויים באדם הוא לא היה תולה את בני משפחתו בדאגותיו עליהם.

התבונה אומרת:
המקום, הוא האלהים, עת מזרים חמצן - היא ההצלחה והברכה, עת מאט הזרימה - זה הכשלון והדכאון. ואלו בני המקום מגיבים לרוב בהתאמה או כערך גדולתם. מי שידעו להתעלות ומצאו ייעודם וחפץ לבם הסיעם למקום שיש בו את אשר ליבם מבקש.

אהרון לב הארי איש קבלה, מרפא.